Collaboration & Trust |
Transforming Leadership

טרנספורמציה ארגונית היא שינוי עומק בתפיסה, בתרבות ובדרכי העבודה של ארגון, שנועד לשמור על הרלוונטיות שלו בעולם שמשתנה כל הזמן. בגישה של עמרי גפן, לב הטרנספורמציה הוא המעבר מאגו-סיסטם, שבו כל יחידה וכל מנהל פועלים מתוך האינטרס הנפרד שלהם, לאקו-סיסטם, שבו הארגון מנוהל כמערכת משולבת של צרכים, ערך ושיתופיות. זה שינוי של פרדיגמה, לא עוד פרויקט.

המאמר מבוסס על הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם" מאת עמרי גפן. אחד המשפטים שמסכמים את הטענה המרכזית של הספר הוא זה: "כיום ארגון יכול להיות אפקטיבי מאוד, אך אם לא יהיה רלוונטי הוא לא יתקיים, ואף אם יתקיים לא בהכרח יממש באופן הטוב ביותר את ייעודו."

מה זה טרנספורמציה ארגונית בעולם מורכב?

טרנספורמציה ארגונית מתחילה בהבנה שהשינוי עצמו הפך לנתון הקבוע. עמרי גפן פותח את הספר בתיאור עולם שמתחוללת בו מהפכה ולא אבולוציה הדרגתית: טכנולוגיה, מידע, רשתיות, דור המילניום, וירידה מתמדת בכוחן של סמכות והיררכיה. מנהלים כבר מדברים פחות על ניהול שינויים ויותר על חיים בתוך השינוי, על טרנספורמציה מתמדת.

את המציאות הזו מסכם המונח VUCA, שמקורו בצבא האמריקאי: תנודתיות, אי ודאות, מורכבות ועמימות. עמרי גפן מבחין בין דבר מסובך לדבר מורכב. בניית גורד שחקים היא משימה מסובכת, אפשר לתכנן אותה ולחזות את התוצאות. ניהול, מנהיגות וגידול ילדים הם משימות מורכבות, שבהן אין בהכרח פתרון אחד נכון ואין קשר ברור בין סיבה לתוצאה. גם שיתופיות.

מכאן נגזרת המשמעות של טרנספורמציה ארגונית. היא לא שינוי של מבנה או של מערכת מידע. היא שינוי של האופן שבו מנהלים חושבים, מחליטים ועובדים עם אחרים, בעולם שבו כמעט אף יחידה כבר לא יכולה לבצע משימה מתחילתה ועד סופה לבד. התלות ההדדית גוברת בין אנשים, בין יחידות, בין ארגונים ובין מגזרים.

למה אפקטיביות כבר לא מספיקה?

במשך עשורים כל מנהל שאל את עצמו איך להשיג יותר בפחות משאבים. השאלה הזו עדיין חשובה, אבל היא כבר לא השאלה המכרעת. עמרי גפן מביא את קודאק ונוקיה כדוגמה: גופי ענק אפקטיביים מאוד, שלא שאלו בזמן את שאלת הרלוונטיות וכמעט נעלמו מהמפה. באופן לא מקרי, שניהם חיפשו פתרונות וחדשנות בעיקר בתוך הזירה הפנימית שלהם, ולא בדקו מספיק שותפויות חדשות מחוץ לאזור הנוחות המוכר.

המעבר משאלת האפקטיביות לשאלת הרלוונטיות הוא לב הטרנספורמציה הארגונית. מנהלים בכירים כבר מבינים את זה. בסקר של IBM משנת 2012, שבו השתתפו 1,709 מנכ"לים, רבים מהם ענו ששותפויות ושיתופי פעולה בתוך הארגון ומחוצה לו הם התנאי החשוב ביותר לצמיחה. בסקר של Dell EMC משנת 2015 דירגו מנהלים בכירים את הרחבת שיתופי הפעולה בין היחידות כמנוף החשוב ביותר, לפני חדשנות ולפני תקציבים.

הדבר נכון גם מחוץ למגזר העסקי. כשהוקם המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, המוכר כמוקד 105, החליטו מקבלי ההחלטות מראש שלצד המשטרה יהיו בו שותפים גם המשרד לביטחון הפנים ומשרדי החינוך, הרווחה, הבריאות והמשפטים. המורכבות גדלה. אבל גוף אחד לבד לא היה מגיע לאותה השפעה.

מה ההבדל בין אגו-סיסטם לאקו-סיסטם?

אגו-סיסטם הוא ארגון שבו כל מנהל אחראי לטריטוריה שלו, מתוגמל על ההישגים שלו, ותופס את האחרים כמי שמפריעים או משרתים את המטרות שלו. אקו-סיסטם הוא ארגון שמנוהל כמערכת משולבת, על בסיס אינטרסים וצרכים, יצירת ערך ורלוונטיות, ולא מתוך אגו אישי וארגוני. עמרי גפן מציע זאת כאחד מעקרונות הפרדיגמה החדשה לניהול שיתופיות, ומוסיף מיד: קל לומר, קשה לבצע.

העיקרון הראשון באותה פרדיגמה הוא אחריותיות מלאה. התפיסה השכיחה היא שמערכת יחסים שלא מצליחה נכשלת בגלל האחר. במצב של שיתופיות בינונית אנחנו מתרגלים ולא מנסים לשנות. עמרי גפן מנסח זאת במשפט חד: "רובנו מתנהלים בשיתופיות ולא מנהלים אותה." טרנספורמציה ארגונית מתחילה ברגע שמנהל לוקח בעלות על איכות הממשקים שלו, מעבר לתוצאות של היחידה שלו.

לצד האחריותיות, הפרדיגמה החדשה כוללת ערך גבוה ומהיר, כלומר תהליכים ממוקדים ופשוטים במקום כבדים וארוכים, ושפה משותפת, ברורה ומדידה. כשאפשר למדוד משהו, הוא הופך למוחשי. זה גם התפקיד של מודל הארכיטקטורה השיתופית האפקטיבית (ECA) שעמרי גפן פיתח: לתת למנהלים מפה משותפת במקום להסתמך רק על כימיה אישית ועל רצון טוב.

השפה המשותפת חשובה במיוחד בישראל. עמרי גפן מציין שאנחנו נוטים לבסס שיתופי פעולה כמעט רק על חיבורים בין אישיים: כשהם קיימים השיתופיות מתממשת, וכשהם חסרים היא נשארת בינונית ומטה. אבל ממשק בין יחידות או בין ארגונים נדרש לעבוד גם כשאין יחסים טובים, ולפעמים דווקא כשהיחסים טעונים. בזירות מורכבות כל כך, עם השוני המובנה בין ארגונים, דיסציפלינות ותרבויות, היכרות אישית כבר לא מספיקה.

למה טרנספורמציה ארגונית נתקלת בהתנגדות?

טרנספורמציה ארגונית נתקלת בהתנגדות כי היא מערערת את מקורות הכוח המוכרים. ככל שהמידע מתפזר לכל רמות הארגון, למנהלים הבכירים יש פחות ידע בלעדי ויותר תלות בעובדים. עמרי גפן מביא את דבריהם של מנהלים באחת מחברות הסלולר, שהתמודדו עם התארגנות עובדים: "מאז שיש וַעַד אנחנו לא מצליחים לנהל. כל מה שידענו לעשות עד היום כבר לא רלוונטי". המשפט הזה מבטא כאב אמיתי. וגם הזדמנות.

בעבודה עם הנהלות בכירות ובתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, עמרי גפן רואה שוב ושוב את אותו דפוס: מנהלים חזקים, שנטועים עמוק בטריטוריות שלהם ולא משלמים מחיר מוחשי על היעדר השיתופיות, הם המתקשים ביותר להירתם לשינוי. כל עוד אנחנו באזור הנוחות ולא מרגישים את המחיר, אין לנו סיבה לזוז. ברמה האישית זה דורש מודעות ועבודה מעמיקה בניהול האגו.

יש גם סכנה הפוכה. עמרי גפן מזהיר מפני רומנטיזציה של שיתופיות, מפני ההתייחסות אליה כמטרה בפני עצמה. שיתופיות היא אמצעי למימוש יעדים, ויש לה גם מחירים. מחקרי משיכת החבל מראים שאדם שמושך לבד משקיע את מלוא כוחו, ושכשהם שישה, כל אחד משקיע רק 78%. כשמשימה משותפת לכמה יחידות, תחושת הבעלות עלולה להיחלש. טרנספורמציה רצינית מתמודדת עם זה בגלוי.

עמרי גפן משתמש בדימוי של סירה. באותה סירה יושבים יחד אנשים שכל אחד מהם חווה עד אותו רגע הפלגות שונות, חלקן מדהימות וחלקן קשות. לכל אחד יש ניסיון אחר עם שותפויות, ולרובנו יש גם צלקות. הכוונות וההצהרות חשובות, אבל המענה נמצא במעשים, בתכנון מדויק ובתפיסה שיטתית ליצירה ולניהול של שיתופיות.

המפתח לכל התהליך, לפי עמרי גפן, נמצא במנהיגות. מנהלים נדרשים לפעול בכמה עולמות בו זמנית, לפשט את המורכב, ללמוד כל הזמן ולהבין שמה שעבד אתמול לא בהכרח יעבוד מחר. על התפקיד של המנהיג בתהליך הזה הרחבנו במאמר על מנהיגות שיתופית.

מה עושים בפועל

עמרי גפן מציע בספר תרגיל פשוט: לקחת כמה דקות ולמפות את השותפויות ואת שיתופי הפעולה שלי לאורך השנים, ואז להגדיר בכנות כמה מהם הצליחו, כמה הצליחו חלקית וכמה נכשלו. מכאן אפשר להמשיך לשאלות.

האם הארגון שלי עסוק בעיקר בלהיות אפקטיבי יותר, או גם בשאלה אם הוא עדיין רלוונטי?

איפה אני מחפש פתרונות רק בתוך הזירה הפנימית שלי, כשהתשובה אולי נמצאת אצל שותף שעוד לא פניתי אליו?

האם אני מנהל את השיתופיות בממשקים שלי, או מתנהל בתוכה ומאשים את האחרים כשהיא לא עובדת?

מה מזין את האגו שלי כמנהל? האם אני מנהל אותו, או שהוא מנהל אותי?

באיזו טריטוריה אני מחזיק חזק מדי, ומה המחיר שהארגון משלם על כך?

ואולי השאלה החשובה מכולן: האם מה שעבד לי בעבר מתאים למציאות של היום?

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין טרנספורמציה ארגונית לשינוי ארגוני רגיל?

שינוי ארגוני מתמקד לרוב במבנה, בתהליך או במערכת. טרנספורמציה ארגונית היא שינוי של פרדיגמה, באופן שבו מנהלים חושבים, מחליטים ועובדים עם אחרים, כדי לשמור על רלוונטיות בעולם שמשתנה כל הזמן.

מה הכוונה במעבר מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם?

המעבר מארגון שבו כל יחידה פועלת מתוך האינטרס הנפרד שלה, לארגון שמנוהל כמערכת משולבת על בסיס צרכים, ערך ורלוונטיות. עמרי גפן רואה בו את לב הפרדיגמה החדשה לניהול שיתופיות.

למה ארגונים אפקטיביים נכשלים?

כי אפקטיביות בלי רלוונטיות לא מספיקה. קודאק ונוקיה היו אפקטיביות מאוד, אבל לא שאלו בזמן את שאלת הרלוונטיות ולא חיפשו מספיק שותפויות מחוץ לזירה הפנימית שלהן.

מי צריך להוביל טרנספורמציה ארגונית?

ההנהלה הבכירה. המפתח לתהליכי השינוי נמצא במנהיגות, ובמנהלים שמוכנים לקחת אחריות מלאה על הממשקים שלהם ולעבוד על ניהול האגו.

על הכותב

עמרי גפן הוא יועץ ארגוני מוביל למנכ"לים ולהנהלות בכירות. הוא הקים את קבוצת גבים והיה המנכ"ל שלה במשך למעלה משני עשורים. הוא מתמחה בתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, כולל ממשקים בין המגזר העסקי, המגזר הציבורי, מערכת הביטחון והמגזר החברתי. תחומי המומחיות שלו הם שיתופיות, אמון, משא ומתן, גישור ובניית הסכמות. הוא מוביל את הכשרת המשא ומתן בתוכנית המנהלים של להב באוניברסיטת תל אביב, לימד באוניברסיטאות רייכמן ובן-גוריון, ופיתח את מודל הארכיטקטורה השיתופית האפקטיבית (ECA). עמרי גפן הוא מחבר הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם".

מי שמוביל תהליך של טרנספורמציה ארגונית ורוצה לבנות אותו על תשתית של שיתופיות מוזמן להכיר את דרך הליווי של עמרי גפן בעמוד הייעוץ באתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *