Collaboration & Trust |
Transforming Leadership

מנהיגות שיתופית היא היכולת להוביל אנשים שונים ובעלי דעות מגוונות לכיוון מטרה משותפת, מתוך הכרה בכך שאף מנהיג אינו מחזיק לבדו בכל התשובות. היא נשענת על ענווה, סקרנות כלפי מה שאחרים יודעים, ועל יכולת לבנות אמון ומבנה עבודה שמאפשרים לאנשים לפעול יחד לאורך זמן, לא רק ברגע של משבר.

המאמר הזה מבוסס על הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם" מאת עמרי גפן, שבו נכתב: "מנהיגות שיתופית עוסקת בשאלה איך מאפשרים לאנשים שונים ובעלי דעות מגוונות לקחת חלק במימוש מטרה משותפת."

למה זה נשמע פשוט ומתברר קשה כל כך

מנהלים רבים מסכימים בקלות שכדאי לשתף פעולה, ועדיין רק מעטים מהם עושים זאת הלכה למעשה. מחקר שבחן את התכונות שמקשות על מנהיגים לאמץ סגנון שיתופי מצא חמישה גורמים חוזרים: רעב לכוח, ארוגנטיות ניהולית, גישה הגנתית, פחד מכישלון, ואגו גדול. מפתיע לגלות שדווקא האגו הגדול נמצא כגורם הכי פחות משמעותי מביניהם. הארוגנטיות, לעומת זאת, מדורגת כחסם המרכזי: מנהיג שנכנס לחדר מתוך הנחה שהוא כבר מחזיק בתשובה הטובה ביותר, פשוט לא מקשיב מספיק כדי לגלות שאולי יש תשובה טובה יותר. מאמר שפורסם לפני כמה שנים בעיתון וול סטריט ג'ורנל טבע לכך צירוף מדויק, שילוב של יושרה וענווה, המכונה בקיצור H Factor. הבעיה היא שרוב הדימויים המוכרים לנו של מנהיגות טובה עדיין בנויים על ביטחון עצמי גבוה וידיעת הכול, לא על ענווה, סקרנות ולמידה.

הענווה כמקור כוח, לא כחולשה

במרחב הארגוני עדיין נפוצה התפיסה ההפוכה, שלפיה מנהיג טוב הוא זה שיודע לתת תשובה מהירה ובטוחה לכל שאלה. אבל דווקא במצבים הקיצוניים ביותר, כשאין פתרון מוכר מראש, מתגלה התבנית ההפוכה: מנהיגים שמצליחים להוביל את הצוות שלהם דרך משבר הם אלה שמעזים להודות שאין להם את כל התשובות, ומזמינים כל מי שיכול לתרום ידע לעשות זאת, גם אם הוא מגיע מארגון אחר, ממקצוע אחר, או מדרג נמוך בהיררכיה. ג'ון צ'יימברס, מי שהיה מנכ"ל סיסקו שנים רבות, תיאר את המעבר הזה בראיון לניו יורק טיימס במילים פשוטות: "אני איש של פיקוד ושליטה, אוהב להגיד 'פנו ימינה' ולראות עשרות אלפי אנשים פונים ימינה, אבל הבנתי שזה סגנון מיושן וכי העולם דורש היום יותר שיתוף פעולה ועבודת צוות."

שתי מערכות שרירים

עמרי גפן מדמה מנהיגות בעידן המורכבות לשתי מערכות שרירים מקבילות שכל מנהל בכיר זקוק להן: המערכת הסמכותית, המוכרת, שיודעת להחליט מהר ולתת כיוון ברור, והמערכת השיתופית, שיודעת להקשיב, לשתף ולבנות יחד. אלו לא שתי אפשרויות שמתחרות זו בזו, אלא שני כישורים משלימים. גוף חזק אך לא גמיש נפצע בקלות, וגוף גמיש אך חלש לא מחזיק מעמד. הדבר נכון גם למנהיגות: מנהיג שמבין לעומק שיתופיות הוא בהכרח גם מי שמבין לעומק מהי סמכות אמיתית, ולא נופל למלכודת של לבחור באחת המערכות על חשבון השנייה. מטאפורה פיזית לכך: מנהל שמחליף שולחן ישיבות ארוך, שבראשו הוא יושב, בשולחן עגול. זו הוויה. לא רק אקט סמלי.

איך זה נראה בזמן משבר אמיתי

משבר הקורונה באביב 2020 סיפק שדה מחקר חד במיוחד להשוואה בין סגנונות מנהיגות. חוקרים הצביעו על כך שבמדינות שהונהגו על ידי נשים, בהן ניו זילנד, טאיוואן, איסלנד וגרמניה, נוהל המשבר במהירות ובשקיפות רבה יותר לעומת מדינות רבות שהונהגו בידי גברים. ההסבר לא היה במגדר עצמו, אלא בשילוב תכונות שחזר אצל אותם מנהיגים: הכרה מיידית בחומרת המצב במקום הכחשה, אמירת האמת גם כשהיא לא נוחה, אמפתיה כלפי הציבור, ולצידן קבלת החלטות אמיצה ומהירה כשהיה צריך. אלה בדיוק שתי מערכות השרירים שדיברנו עליהן קודם, פועלות יחד ולא זו במקום זו.

מאיפה מתחילים בפועל

מהתודעה. פיתוח הבנה ומודעות לסגנון ולתפיסת המנהיגות שלי וחקירה כנה ואמיתית לגבי מידת הרלבנטיות למציאות המשתנה. האם מה שהיה בעבר רלבנטי להיום ולעתיד? האם מה שעבד לי טוב בדרגי ניהול נמוכים יותר מתאים לרמת המורכבות איתה אני מתמודד בתפקיד בכיר? האם העולם שהשתנה, על מאפייניו המורכבים ולעתים המופרעים, עם רמות גבוהות של כאוס ואי וודאות, מאפשר לי לפעול עם מערכת שרירים אחת או מחייב לנוע עם שתיהן? והאם מימוש התפקיד שלי ומקסום ההשפעה אפשריים ללא מערך עמוק של חיבורים ושיתופי פעולה?

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין מנהיגות שיתופית לבין מנהיגות מעצימה רגילה?

מנהיגות מעצימה מתמקדת בעיקר בפיתוח האנשים שמדווחים למנהיג. מנהיגות שיתופית מרחיבה את המבט גם לממשקים שמעבר לצוות הישיר, בין יחידות, ארגונים ואפילו מגזרים שונים.

האם מנהיג תחרותי וכריזמטי מטבעו יכול להיות שיתופי?

כן. מנהיגים תחרותיים רבים מצליחים לשלב שיתופיות בהצלחה, כל עוד הם בוחרים במודע מתי להוביל בסמכות ומתי לפנות מקום להקשבה. הבעיה מתחילה כשנשארת רק אפשרות אחת מהשתיים.

איך מזהים אם מנהיג באמת שיתופי או רק מדבר על כך?

ההבדל ניכר בישיבות ובתהליכי קבלת ההחלטות בפועל: האם דעות שונות משנות בפועל את הכיוון שנבחר, או שהן רק נשמעות בלי להשפיע על התוצאה.

אפשר ללמוד מנהיגות שיתופית, או שזו תכונת אופי?

אפשר. מדובר בעיקר במודעות עצמית ובתרגול מתמשך של הקשבה ואצילת מקום לאחרים, לא בתכונה שנולדים איתה או בלעדיה.

על הכותב

עמרי גפן הוא יועץ ארגוני מוביל למנכ"לים ולהנהלות בכירות. הוא הקים את קבוצת גבים והיה המנכ"ל שלה במשך למעלה משני עשורים. הוא מתמחה בתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, כולל ממשקים בין המגזר העסקי, המגזר הציבורי, מערכת הביטחון והמגזר החברתי. תחומי המומחיות שלו הם שיתופיות, אמון, משא ומתן, גישור ובניית הסכמות. הוא מוביל את הכשרת המשא ומתן בתוכנית המנהלים של להב באוניברסיטת תל אביב, לימד באוניברסיטאות רייכמן ובן-גוריון, ופיתח את מודל הארכיטקטורה השיתופית האפקטיבית (ECA). עמרי גפן הוא מחבר הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם".

מי שרוצה לבחון לעומק את רמת השיתופיות בהנהלה שלו מוזמן לקבוע שיחת היכרות דרך עמוד הייעוץ באתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *