Collaboration & Trust |
Transforming Leadership

אינטליגנציה שיתופית היא היכולת לעבוד מתוך הצרכים והאינטרסים האמיתיים של הצדדים, ולא מתוך העמדות שהם מציגים כלפי חוץ. זהו לא כישרון מולד אלא כלי שאפשר לתרגל ולהטמיע בשיחה יומיומית, בישיבות ובממשקי עבודה, והוא זה שקובע אם ממשק בין אנשים נשאר שטחי או הופך לדיאלוג אמיתי.

המאמר הזה מבוסס על הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם" מאת עמרי גפן, שבו נכתב: "המפתח הוא להפריד בין הבנה ובין הסכמה."

למה אנחנו נתקעים בעמדות

כשמישהו פונה אלינו עם דרישה, ברירת המחדל שלנו היא לעבור מיד למרחב של פתרונות. זו תבנית שנקראת בספר תבנית ה-T.O, ראשי תיבות של "תכל'ס אוריינטד" – דפוס חשיבה שמוביל אותנו ישר מהגדרת העמדה אל החלופות, בלי לעצור באמצע. הבעיה היא שכשכל צד מגן על העמדה שלו, נוצרת תנועה על ציר אחד בלבד, קדימה ואחורה, כמו ריקוד צ'ה צ'ה צ'ה. אם צד אחד אומר מאה והשני אומר מאתיים, הפתרון יימצא איפשהו בין שני המספרים האלו. זה בדיוק המקום שבו רוב השיחות בעבודה נתקעות.

הכלי המרכזי: להפריד בין הבנה להסכמה

הכלי הכי פשוט וגם הכי חזק הוא להפריד בין שני דברים שאנחנו נוטים למזג: להבין מישהו, ולהסכים איתו. אם אני מקשיב לאחר תוך כדי בדיקה אם אני מסכים איתו, בעצם אני לא באמת מקשיב. אם אני מפריד בין השלבים, ובשלב הראשון פשוט מנסה להבין, אני פותח מרחב שבו האחר יכול לבטא את מה שחשוב לו באמת, בלי שהוא צריך קודם לשכנע אותי. הבנה לא מחייבת הסכמה. אפשר להבין לעומק למה מישהו דורש משהו, ועדיין לא להסכים לתת לו את זה. ההפרדה הזו לבדה, בלי שום כלי נוסף, כבר משנה את איכות השיחה.

צורך אישי ואינטרס ארגוני, לא אותו דבר

כשמישהו מייצג יחידה או ארגון בממשק עבודה, תמיד יש שם שתי שכבות במקביל: האינטרס הארגוני שהוא אמור לקדם, והצורך האישי שלו, כאדם, בתוך התהליך. עובד שדורש העלאת שכר בדרך כלל עונה בו-זמנית על שני צרכים: הרווחה הכלכלית שלו, וגם הצורך שלו בהכרה והערכה. ממשק עבודה שנותן מענה רק לאינטרס הארגוני, או רק לצורך האישי, תמיד יישאר חלש יותר משיכול היה להיות.

איך זה נראה ביום-יום

בפעם הבאה שמישהו מציג בפניי עמדה נחרצת, אני יכול לעצור רגע לפני שאני עונה. מה באמת חשוב לו כאן, מעבר למה שהוא ביקש במפורש? האם אני מקשיב כדי להבין, או כדי להגיב? ואם אני לא מסכים איתו בסוף, האם הוא בכל זאת ירגיש שהבנתי אותו לעומק?

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין עמדה לצורך?

עמדה היא הדרישה המפורשת שאדם מציג, כמו "אני רוצה עוד תקן בצוות". הצורך הוא מה שעומד מאחורי הדרישה הזו, למשל תחושת עומס או חשש מכישלון ביעד. אפשר לפתור את הצורך גם בלי לתת בדיוק את מה שהוצג כעמדה.

אם אני מבין את הצד השני, אני חייב להסכים איתו?

לא. הבנה היא שלב נפרד לגמרי מהסכמה. אפשר להבין לעומק את הצורך של מישהו, ועדיין לקבוע גבול ברור ולהגיד לא.

זה לא לוקח יותר זמן להתעכב על הבנה לפני פתרון?

בטווח הקצר כן, אבל בטווח הבינוני זה חוסך זמן, כי פתרון שלא מבוסס על הצורך האמיתי בדרך כלל חוזר לשולחן מהר יותר.

איך מזהים צורך שהצד השני לא אומר בגלוי?

לרוב דרך הקשבה לשפה שחוזרת על עצמה, ולשאלות פתוחות שלא מנחות לתשובה. שאלה כמו "מה הכי חשוב לך בעניין הזה" פותחת מרחב שדרישה ישירה לא פותחת.

על הכותב

עמרי גפן הוא יועץ ארגוני מוביל למנכ"לים ולהנהלות בכירות. הוא הקים את קבוצת גבים והיה המנכ"ל שלה במשך למעלה משני עשורים. הוא מתמחה בתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, כולל ממשקים בין המגזר העסקי, המגזר הציבורי, מערכת הביטחון והמגזר החברתי. תחומי המומחיות שלו הם שיתופיות, אמון, משא ומתן, גישור ובניית הסכמות. הוא מוביל את הכשרת המשא ומתן בתוכנית המנהלים של להב באוניברסיטת תל אביב, לימד באוניברסיטאות רייכמן ובן-גוריון, ופיתח את מודל הארכיטקטורה השיתופית האפקטיבית (ECA). עמרי גפן הוא מחבר הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם".

מי שרוצה לתרגל את הכלי הזה בממשקי העבודה שלו מוזמן לקבוע שיחת היכרות דרך עמוד הייעוץ באתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *