המעבר מתפיסת ספק-לקוח לתפיסת שותפים הוא שינוי שבו יחידות בתוך הארגון, וגם ספקים ולקוחות חיצוניים, מפסיקים לראות זה את זה כנותן שירות ומקבל שירות, ומגדירים את הקשר כשותפות. עמרי גפן מתאר זאת כתהליך שמתרחב בשנים האחרונות, בעיקר בארגונים גדולים. התפיסה הזו מגבירה אכפתיות והדדיות ומפחיתה את הטענות הקבועות של הלקוח הפנימי.
המאמר מבוסס על הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם" מאת עמרי גפן, שבו הוא כותב על השינוי בתפיסת השירות כי "תפיסה זו מגבירה את מידת האכפתיות וההדדיות ומצמצמת את הטענות המוּכרות של הלקוח הפנים־ארגוני כלפי הספקים."
מה הבעיה בתפיסת ספק-לקוח בתוך הארגון?
בארגונים רבים יחידות המטה והיחידות התומכות מוגדרות כ"ספקים" של היחידות המבצעיות, וכל השיח בנוי סביב רמת שירות. הלקוח הפנימי מתלונן, הספק הפנימי מתגונן, ושני הצדדים מודדים זה את זה. זה מוכר לכל מי שעבד בארגון גדול. תפיסת ספק-לקוח מייצרת יחסים של דרישה ותגובה, ולא של אחריות משותפת. היא גם מקבעת היררכיה סמויה: מי שמשרת נתפס כפחות חשוב, ומי שמקבל שירות נתפס כמי שזכאי לדרוש. מהמקום הזה קשה מאוד לבנות שיח על צרכים משותפים.
איך עוברים לתפיסת שותפים?
לפי עמרי גפן, זה מתחיל בממשקים הפנימיים, בתהליך שבו נוצרת הגדרה מוסכמת שלפיה היחידות מתנהלות כשותפות. זה איננו שינוי של מילים בלבד. זה שינוי של האופן שבו מגדירים יחד יעדים, תהליכים ואחריות. כשהיחידות הן שותפות, כל אחת מהן אכפתית יותר לגבי ההצלחה של השנייה.
בממד החיצוני, מוטמעת יותר ויותר ההבנה שבעידן החדש צריך לבנות חוויה שבה הלקוח מרגיש שהספק רואה בו שותף לטווח ארוך. יש לכך השלכות רבות על תהליכי העבודה, על השיתוף ועל השקיפות. "המיקוד הוא על פי רוב ביצירת ערך עבור לקוחות הארגון."
למה שותפות סביב הלקוח לא מספיקה?
עמרי גפן מזהיר מטעות שכיחה. כשבונים שרשרת ערך סביב הלקוח, יחידות רבות מתחילות לשרת יחידה אחת. "הטעות השכיחה היא שכל היחידות משרתות יחידה אחת כגון מחלקת מכירות." זה עשוי לשפר את השירות, אבל לא בהכרח לבנות שותפות חזקה. שותפות אמיתית דורשת יעדים ברורים שמייצרים מחויבות, ולעיתים גם גורם אחד שאחראי על האינטגרציה.
בעבודה עם הנהלות בכירות ובתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, עמרי גפן רואה שהמעבר מספק-לקוח לשותפות מתחיל בשאלה פשוטה: מה הערך המשותף שאנחנו יוצרים יחד, ולמי. זו שאלת מרכיב הערך במודל הארכיטקטורה השיתופית האפקטיבית (ECA), שעליו הרחבנו במאמר על ארבעת מרכיבי השיתופיות.
מה עושים בפועל
כדאי לבחור ממשק פנימי אחד ולשאול.
האם אני רואה ביחידה השנייה ספק, לקוח, או שותף? ואיך הם רואים אותי?
על מה אנחנו מתלוננים זה על זה, ומה הצורך שעומד מאחורי התלונה?
איזה ערך משותף אנחנו יוצרים ללקוח של הארגון, ואיך שנינו נמדדים עליו?
ומי אחראי לחבר בין כל היחידות סביב הערך הזה?
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין תפיסת ספק-לקוח לתפיסת שותפים?
בתפיסת ספק-לקוח צד אחד נותן שירות והשני דורש. בתפיסת שותפים שני הצדדים מגדירים יחד יעדים ואחריות, ואכפתיים להצלחה של זה.
איפה מתחיל המעבר לתפיסת שותפים?
בממשקים הפנימיים, בהגדרה מוסכמת שלפיה היחידות מתנהלות כשותפות. משם הוא מתרחב לספקים וללקוחות חיצוניים.
מה הטעות השכיחה בבניית שרשרת ערך?
שכל היחידות משרתות יחידה אחת, כמו מחלקת המכירות. זה משפר שירות, אבל לא בהכרח בונה שותפות חזקה.
על הכותב
עמרי גפן הוא יועץ ארגוני מוביל למנכ"לים ולהנהלות בכירות. הוא הקים את קבוצת גבים והיה המנכ"ל שלה במשך למעלה משני עשורים. הוא מתמחה בתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, כולל ממשקים בין המגזר העסקי, המגזר הציבורי, מערכת הביטחון והמגזר החברתי. תחומי המומחיות שלו הם שיתופיות, אמון, משא ומתן, גישור ובניית הסכמות. הוא מוביל את הכשרת המשא ומתן בתוכנית המנהלים של להב באוניברסיטת תל אביב, לימד באוניברסיטאות רייכמן ובן-גוריון, ופיתח את מודל הארכיטקטורה השיתופית האפקטיבית (ECA). עמרי גפן הוא מחבר הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם".
ארגונים שרוצים להפוך יחסי שירות פנימיים לשותפויות מוזמנים להכיר את דרך העבודה של עמרי גפן בעמוד הייעוץ באתר.