תגמול צולב (Cross Compensation) הוא מנגנון שבו חלק מהתגמול של מנהלים נקבע לפי ההצלחה של יחידות מקבילות או של הארגון כולו, בנוסף להישג של היחידה שלהם. עמרי גפן מתאר אותו כשינוי תפיסתי עמוק, שבלעדיו קשה להטמיע פתרונות שיתופיים אחרים. כשהבונוס תלוי רק בטריטוריה שלי, אין לי סיבה אמיתית לעזור לאחרים.
המאמר מבוסס על הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם" מאת עמרי גפן, שבו הוא מתאר ויכוח בין סמנכ"ל למנהליו על שאלת התגמול, ומסכם אותו בארבע מילים: "הוא צדק וגם הם צדקו."
למה צריך תגמול צולב?
סמנכ"ל בחברת טכנולוגיה הוביל תהליך של שינוי ארגוני ושל הטמעת שיתופיות בחטיבה שלו ומול החטיבות האחרות. הדירקטיבה שלו הייתה ברורה ומוסכמת. אבל ככל שהתהליך התקדם, המנהלים אמרו שכל עוד מנגנון התגמול שלהם נשאר כפי שהוא, אין סיכוי לשינוי. כל מחלקה פעלה כיחידת רווח והפסד עצמאית, והמנהלים קיבלו בונוסים משמעותיים רק על ההישגים שלהם.
המנהלים אמרו בכנות שבגלל מודל התגמול עדיף להם לשלם לספק חיצוני, אפילו מגוף מתחרה, עבור שירות זול יותר, למרות שברור להם שנכון יותר לקבל את השירות ממחלקה מקבילה ולחזק כך את הארגון. הסמנכ"ל התעקש שאפשר לשנות את תהליכי העבודה גם בלי לשנות את התגמול, מתוך אמונה שהמנהלים שלו מונעים מערכים ומאחריות ארגונית. הוויכוח נמשך כמעט שנה, בלי שינוי מהותי.
בסוף הסמנכ"ל הבין, ויצר תגמול חוצה יחידות בנוסף לתגמול המחלקתי. "תוך פרק זמן קצר התרחש שינוי דרמטי לטובה בשיתופיוּת בחטיבה."
איך נראה מודל של תגמול צולב?
עמרי גפן מביא דוגמה מקבוצה עסקית בתחום הבנייה, שבה הבינו שבלי תגמול צולב יהיה קשה להטמיע את שאר הפתרונות לשיתופיות. נבנה מנגנון אחיד וחוצה חברות, שיושם רק בשלושת הדרגים הבכירים. הבונוס של המנכ"לים הוגדר לפי 70% מהתוצר של החברה שלהם ו-30% מהתוצר של הקבוצה. בדרגים השני והשלישי הוגדר מפתח של 80% חברה, 10% קבוצה ו-10% יעדים אישיים.
במשך שנים המנכ"לים קיבלו בונוס על בסיס 100% מהתוצר שלהם, עם שליטה מלאה על המרחב שלהם, ולכן השינוי היה דרמטי והשפיע על כל תהליכי העבודה בקבוצה. עמרי גפן מזהיר מפני התפיסה שזה פשוט: "תוצר מסוג זה, שנראה פשוט לכאורה, מבוסס על תהליך רצוף קונפליקטים ואתגרים."
ויש גם גרסה אחרת, שמיושמת בארגונים מסוימים: הבונוס האישי של מנהל ניתן רק אם המנהלים המקבילים לו עמדו ביעדיהם וזכו לתגמול גם הם.
למה ערכים לבד לא מספיקים?
הסיפור של הסמנכ"ל ממחיש מתח אמיתי. הוא צדק כשהאמין שמנהלים יכולים לפעול מתוך ערכים ואחריות ארגונית. והם צדקו כשאמרו שמערכת תגמול שמתגמלת רק הישג נפרד משדרת מסר הפוך. בעבודה עם הנהלות בכירות ובתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, עמרי גפן פוגש את הפער הזה שוב ושוב: ההנהלה מצהירה על שיתופיות, ומערכת התגמול מספרת סיפור אחר. ואנשים מאמינים למערכת התגמול.
תגמול צולב משלים יעדים משותפים. כשגם היעדים וגם התגמול משקפים הצלחה משותפת, המסר ברור. על הצד של היעדים הרחבנו במאמר על יעדים משותפים בין יחידות.
מה עושים בפועל
כדאי להניח על השולחן את מודל התגמול ולשאול.
על מה בדיוק מתוגמלים המנהלים שלי היום, ומה זה מלמד אותם על שיתופיות?
האם יש מנהל אצלי שמשתלם לו לקנות שירות מבחוץ במקום מיחידה מקבילה?
איזה אחוז מהבונוס, אפילו קטן, יכול לשקף את הצלחת הארגון או של היחידות המקבילות?
ואני עצמי: האם אני מוכן שהתגמול שלי יהיה תלוי גם בהצלחה של אחרים?
שאלות נפוצות
מה זה תגמול צולב?
מנגנון שבו חלק מהתגמול של מנהלים נקבע לפי הצלחת יחידות מקבילות או הארגון כולו, בנוסף להישג של היחידה שלהם.
איך נראה מודל תגמול צולב בפועל?
בקבוצה שעמרי גפן מתאר, בונוס המנכ"לים נקבע לפי 70% תוצר החברה ו-30% תוצר הקבוצה, ובדרגים הבאים לפי 80% חברה, 10% קבוצה ו-10% יעדים אישיים.
האם אפשר לחזק שיתופיות בלי לשנות את התגמול?
קשה מאוד. לפי הניסיון שעמרי גפן מתאר, כשהתגמול נשאר נפרד, השינוי נתקע, וכשנוסף תגמול חוצה יחידות, השיתופיות השתפרה במהירות.
על הכותב
עמרי גפן הוא יועץ ארגוני מוביל למנכ"לים ולהנהלות בכירות. הוא הקים את קבוצת גבים והיה המנכ"ל שלה במשך למעלה משני עשורים. הוא מתמחה בתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, כולל ממשקים בין המגזר העסקי, המגזר הציבורי, מערכת הביטחון והמגזר החברתי. תחומי המומחיות שלו הם שיתופיות, אמון, משא ומתן, גישור ובניית הסכמות. הוא מוביל את הכשרת המשא ומתן בתוכנית המנהלים של להב באוניברסיטת תל אביב, לימד באוניברסיטאות רייכמן ובן-גוריון, ופיתח את מודל הארכיטקטורה השיתופית האפקטיבית (ECA). עמרי גפן הוא מחבר הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם".
ארגונים שרוצים להתאים את מנגנוני התגמול לשיתופיות שהם מבקשים לבנות מוזמנים להכיר את דרך העבודה של עמרי גפן בעמוד הייעוץ באתר.