גישור בארגונים הוא תהליך הידברות מובנה, שבו גורם מקצועי ניטרלי מסייע לצדדים בתוך ארגון או בין ארגונים להבין את הצרכים והאינטרסים זה של זה ולהגיע לפתרון שכולם מסכימים לו. הוא לא כופה הכרעה, ותוצאותיו תלויות בהסכמה מלאה של כל הצדדים. בשיתופיות ארגונית הוא משמש גם ככלי למניעת סכסוכים וגם כשפה משותפת לניהול קונפליקטים לפני שהם מתפוצצים.
המאמר מבוסס על הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם" מאת עמרי גפן. אחת התובנות שעוברות כחוט השני בספר נוגעת ליחס שלנו לקונפליקט עצמו: "הפרדיגמה החדשה בשיתופיות רואה בקונפליקט הזדמנות ללמידה הדדית ולשיפור מערכות היחסים."
מה זה גישור בארגונים?
גישור בארגונים הוא הרבה יותר מטכניקה ליישוב סכסוכים. בתפיסה של עמרי גפן, כלים מתחומי הגישור ובניית ההסכמות משולבים בתהליכי העבודה השיתופיים שהוא מכנה ECP (Effective Collaboration Process). הם מובאים שם בזיקה הייעוצית שלהם ולא בזיקה המשפטית, ומטרתם ליצור הבנה הדדית מעמיקה של צרכים, אמון, מערכות יחסים ותקשורת אפקטיבית. כשהגישור מוטמע כשפה, הוא מפסיק להיות אירוע חירום והופך לדרך עבודה.
ההבחנה הזו חשובה. רוב האנשים פוגשים גישור רק כשמשהו כבר נשבר: שותפים שרבים, יחידות שמאשימות זו את זו, ספק ולקוח שהגיעו למבוי סתום. במצבים האלה הגישור הוא מענה הכרחי. אבל עמרי גפן מציע להסתכל על גישור בארגונים גם כחלק מהארכיטקטורה של שיתוף הפעולה עצמו, משהו שמגדירים מראש ולא מזמינים רק בדיעבד.
עמרי גפן עוסק בגישור מאז אמצע שנות התשעים, כשהתחום כמעט לא היה מוכר בישראל, וזו אחת הסיבות שהוא מתייחס אליו לא כטרנד אלא כתשתית. בעבודה עם הנהלות בכירות, בתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים ובממשקים בין מגזרים, הוא פוגש שוב ושוב את אותה תופעה: הקונפליקט עצמו כמעט אף פעם אינו הבעיה המרכזית. הבעיה היא הדרך שבה מנהלים אותו, או הבחירה לא לנהל אותו בכלל.
למה בתי משפט לא פותרים קונפליקטים ארגוניים?
בספר עמרי גפן מתאר את תופעת ה"משפטיזציה", שמתחזקת לאורך השנים ומעצימה את חסם הפחד ואת חסם התחרותיות. השפה המשפטית היא תחרותית וכוחנית במהותה. עורכי דין מחונכים להתגונן ולנצח, והחוזים מנוסחים בלשון שלילה: על מה אין אחריות, מה יקרה אם, איזה בית משפט ידון. יש לזה מקום בבניית שותפויות. אבל לא כעיקר.
הסיפור שממחיש את זה בצורה החדה ביותר מגיע מראש מערך הבינוי של חברת הייטק גדולה. ברגע מסוים, כהגדרתו, ירד לו האסימון: "כל הפרויקטים של הבינוי שעשינו לאורך השנים הסתיימו בבתי משפט. חלקם במשפטים מאוד ארוכים. גם אם ניצחנו או הפסדנו בבתי המשפט, בכל מקרה הפסדנו."
המסקנה שלו הייתה אמיצה. הוא החליט שהיועץ המשפטי יחזור להיות יועץ ולא מוביל, ושבפרויקט הבא ייבנה צוות משולב של החברה ושל הקבלן המבצע. הצוותים התגבשו לצוות אחד, גם על בסיס שיח מעמיק על הפחדים. מודל מובנה של גישור לא משפטי הוטמע בתהליך העבודה, לצד ליווי אישי למנהלים שסומנו כמאתגרים יותר בהיבט השיתופי. כשנה אחרי שהפרויקט הסתיים בהצלחה וללא קונפליקט שדרש הליך משפטי, הוא אמר שהוא מקווה שאותה חברה קבלנית תזכה גם במכרז הבא.
זו התמורה האמיתית של גישור בארגונים. מערכת יחסים שממשיכה. הסכסוך שנפתר הוא רק חלק מהסיפור.
מתי נכון לפנות לגישור בארגונים?
התשובה הראשונה של עמרי גפן היא: לפני שצריך. בספר הוא ממליץ להטמיע מנגנון לניהול קונפליקטים כחלק ממבנה התקשורת של כל שיתוף פעולה, ולהסכים עליו מראש, כשהיחסים עוד טובים. בשיתוף פעולה פנים ארגוני אפשר להישען על גורמים בתוך המערכת. בשיתוף פעולה בין גופים שונים כדאי להגדיר מנגנון מקצועי חיצוני.
כאשר יש מסמך משפטי שמגדיר את מסגרת השותפות, מוטמעת בו "תניית גישור", שמחייבת את הצדדים לפנות לגישור אם נוצר קונפליקט משמעותי. המשמעות היא מחויבות ברורה לנסות את ערוץ ההידברות לפני כל הליך אחר. עמרי גפן מדגיש את מה שמבדיל את הגישור מכל הליך כופה: "מובן שתוצאות הגישור מותנות בהסכמה מלאה של כל הצדדים, כך שאין כל אפשרות לכפות פתרון."
הזירה שבה הצורך הזה בולט במיוחד היא שותפויות בין מייסדים. עמרי גפן מביא בספר את המחקר של פרופ' נועם וסרמן מבית הספר לניהול של הרווארד, שבדק כ-10,000 מייסדים מ-4,000 חברות הזנק ומצא שכשני שלישים מהסיבות לכישלון קשורות למרכיב האנושי. בתהליכי הגישור עם יזמים ומנהלים מהזירה הזו, הוא מתאר מחלוקות אינספור שנובעות מפגיעה באמון, מקשיי תקשורת ומהגדרות לא בהירות של תפקידים ושל תחומי אחריות.
המכנה המשותף לרבים מהמקרים הוא מה שעמרי גפן מכנה חסם ה"יהיה בסדר". השותפים מגיעים עם אמון ראשוני שנובע מהיכרות, ולא עם אמון מעמיק שמאפשר עבודה משותפת. הם מעדיפים להשאיר שטחים אפורים ולתת לפילים להסתובב בחדר. בשלב מאוחר יותר מתגלעים סכסוכים שאפשר היה לפתור מראש. על ההבדל בין אמון ראשוני לאמון מבוסס הרחבנו במאמר על בניית אמון בארגון.
למה גישור בארגונים עובד?
גישור בארגונים עובד כי הוא מחזיר את הצרכים והאינטרסים למרכז השיחה. רובנו מתקשרים באופן טבעי במישור העמדות: דרישות, טענות, הצעות ופתרונות. במישור הזה קשה להבין באמת מה הצד השני צריך, וקשה עוד יותר לבנות אמון. תהליך מובנה מאפשר לכל השותפים לרדת לרובד של הצרכים, ושם גם צרכים מנוגדים הופכים לעיתים לנגישים ואף לפתירים.
הוא עובד גם כי הוא לא מנסה לבטל את הקונפליקט. עמרי גפן מתאר את המחקר של גוטמן, שליווה יותר מ-2,000 זוגות לאורך יותר מעשרים שנה ומצא שאי הסכמות וויכוחים הם בלתי נמנעים בכל מערכת יחסים. מה שקובע את היציבות הוא הדרך שבה הצדדים דנים בקונפליקטים ופותרים אותם. בארגונים זה עובד באותה צורה. מנגנון ניהול קונפליקטים לא נועד ליצור מרחב נטול מחלוקות, אלא למנוע חלק מהן ולנהל את האחרות.
והוא עובד כי יש בו מישהו שלא מפחד. עמרי גפן כותב שרוב המנהלים בוחרים להימנע מקונפליקטים, ולכן תהליך מובנה צריך מוביל שמסוגל להיכנס אליהם. לעיתים דווקא הקונפליקט הוא ההזדמנות להעמיק את ההבנה ההדדית. אנשים מעריכים כנות וישירות יותר מדיפלומטיה מנומסת.
גישור בארגונים עובד גם בזכות המבנה שלו. עמרי גפן מסביר שמורכבות היא נקודת המוצא הטבעית של שיתופי פעולה רבים, ולכן יש חשיבות לתהליך מובנה ונתמך שיוצר סביבה בטוחה, כזו שמאפשרת פתיחות לצד התקדמות. המובנות שומרת על מיקוד ועל ביטחון בדרך, וההנחיה המקצועית עוזרת לשחרר חסמים ולוודא שקשיי תקשורת וקונפליקטים לא יבלמו את התהליך.
יש קשר הדוק בין גישור בארגונים לבין בניית הסכמות. גישור עוסק לרוב בצדדים שכבר נמצאים במחלוקת, ובניית הסכמות מכוונת לתהליכים רחבים עם שותפים רבים, לעיתים עוד לפני שהקונפליקט גלוי. על הצד השני של המטבע כתבנו במאמר על בניית הסכמות בארגונים מורכבים.
מה עושים בפועל
לפני שפונים לגישור, ועוד יותר לפני שנקלעים לסכסוך, כדאי לעצור ולשאול כמה שאלות בכנות.
איזה קונפליקט בארגון שלי אני מנהל דרך עורכי דין, מיילים רשמיים או שתיקה, כשבעצם הייתי צריך לנהל אותו דרך שיחה?
האם בשותפויות ובשיתופי הפעולה שאני מוביל הגדרנו מראש מה נעשה כשתהיה מחלוקת? או שאני סומך על כך שיהיה בסדר?
כשאני נכנס למחלוקת, האם אני מדבר על העמדות שלי, או על הצרכים שעומדים מאחוריהן? האם אני יודע מה הצרכים של הצד השני?
מה אני מפסיד גם כשאני מנצח? איזו מערכת יחסים נשחקת בכל פעם שאני מתעקש להיות צודק?
האם יש לי אומץ להיכנס לקונפליקט, או שאני מחכה שהוא יתפוגג מעצמו?
ואולי השאלה החשובה מכולן: האם אני רואה בקונפליקט איום שצריך לסלק, או הזדמנות ללמוד משהו על השותפים שלי ועל עצמי?
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין גישור בארגונים להליך משפטי?
הליך משפטי מכריע מי צודק, והגישור מחפש פתרון שכל הצדדים מסכימים לו. בגישור אין אפשרות לכפות פתרון, והמטרה היא לשמור על מערכת היחסים ולא להסתפק בסיום הסכסוך.
מתי כדאי לפנות לגישור בארגון?
מוקדם ככל האפשר, ובאופן אידיאלי עוד לפני שיש קונפליקט. עמרי גפן ממליץ להגדיר מראש מנגנון לניהול קונפליקטים בכל שותפות, ובהסכמים משפטיים לכלול תניית גישור.
האם גישור מתאים גם לשיתופי פעולה בתוך הארגון?
כן. בשיתוף פעולה פנים ארגוני אפשר להישען על גורמים מתוך המערכת, ובשיתוף פעולה בין ארגונים כדאי להגדיר מנגנון מקצועי חיצוני.
למה גישור מצליח במקום שבו בית משפט נכשל?
כי הוא עוסק בצרכים ובאינטרסים שמאחורי העמדות, ומאפשר לצדדים להמשיך לעבוד יחד. גם מי שמנצח בבית משפט עלול להפסיד את השותפות.
על הכותב
עמרי גפן הוא יועץ ארגוני מוביל למנכ"לים ולהנהלות בכירות. הוא הקים את קבוצת גבים והיה המנכ"ל שלה במשך למעלה משני עשורים. הוא מתמחה בתהליכים מורכבים בתוך ארגונים ובין ארגונים, כולל ממשקים בין המגזר העסקי, המגזר הציבורי, מערכת הביטחון והמגזר החברתי. תחומי המומחיות שלו הם שיתופיות, אמון, משא ומתן, גישור ובניית הסכמות. הוא מוביל את הכשרת המשא ומתן בתוכנית המנהלים של להב באוניברסיטת תל אביב, לימד באוניברסיטאות רייכמן ובן-גוריון, ופיתח את מודל הארכיטקטורה השיתופית האפקטיבית (ECA). עמרי גפן הוא מחבר הספר "עוצמת השיתופיות – מאגו-סיסטם לאקו-סיסטם".
מי שמתמודד עם קונפליקט מורכב בתוך הארגון או בין ארגונים מוזמן להכיר את דרך הליווי של עמרי גפן בעמוד הייעוץ באתר.